פסק-דין בתיק עפ"ג 4524-09 ע"פג 4144/09 ועפ"ג 4523/09

פתח דבר

1.        לפניי ערעורים הדדיים, של המאשימה ושל הנאשמים, על פסקי-הדין (הכרעת-הדין וגזר-הדין) שניתנו בבית-משפט השלום בירושלים, על-ידי כב' השופטת אתי באום-ניקוטרה ז"ל, בארבעה כתבי-אישום שהדיון בהם התקיים במאוחד (ת"פ 3531/00, 3532/00, 3533/00 ו-3534/00).

           זהו גלגולו השלישי של התיק לבית-המשפט המחוזי, כערכאת ערעור. בשני הגלגולים הקודמים בוטלו החלטות בית-משפט קמא (כב' השופטת מ' אגמון-גונן, עת כיהנה בבית-משפט השלום) לזכות את המשיבים מחמת הגנה מן הצדק, ולאחר מתן פסק-הדין בערעור השני נשמעו הראיות על-ידי שני מותבים שונים (בתחילה לפני כב' השופט ר' כרמל, ובהמשך לפני כב' השופטת אתי באום-ניקוטרה ז"ל). בסופו של יום הורשעו משיבים 4-1, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של שימוש חורג במקרקעין שלא כדין ושימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר - לפי סעיפים 145(א) ו-156 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.

           בגזרי-הדין, שניתנו ביום 23.4.09 וביום 1.6.09, נידונו כל אחד מהמשיבים 4-1 לתשלום קנס כדלהלן: משיב 1 - בסך 67,000 ש"ח; משיב 2 - בסך 12,000; משיב 3 - 25,000 ש"ח; ומשיב 4 - 12,000 ש"ח. כן חוייב כל אחד מהמשיבים הנ"ל לחתום על התחייבות כספית להימנע מעבירה שבה הורשע בתיק זה. בנוסף, ניתן צו האוסר על משיבים 1 ו-3 לעשות שימוש חורג ללא היתר בנכסים הנדונים, שכניסתו לתוקף נדחתה עד ליום 1.10.09. משיב 5 זוכה מהעבירות האמורות, שיוחסו אף לו בכתב-האישום.

           המדינה מערערת בע"פ 4144/09 על זיכויו של משיב 5 בדין, ובע"פ 4524/09על קולת העונש בעניינם של משיבים 4-1. ארבעת המשיבים מערערים בערעור שהגישו בע"פ 4523/09, הן על הרשעתם בדין ודחיית טענתם בדבר החלת ההגנה מן הצדק בעניינם, והן על חומרת העונש.

הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים

האישומים

2.        ביום 15.8.00 הוגשו נגד משיבים 5-1 ארבעה כתבי-אישום, שבו יוחסו להם עבירות של שימוש חורג במקרקעין שלא כדין - לפי סעיף 145(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן - החוק); ושימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר, לפי סעיף 156 לחוק. על-פי הנטען, השימושים נעשו בשטח שייעודו קרקע חקלאית, לפי תכנית מי/777.

           מדובר בארבעה כתבי-אישום, שהדיון בהם אוחד, המתייחסים לשימוש חורג ושלא כדין שנעשה בשני מבנים שבבעלות ו/או בהחזקת מושב אורה, משיב 1, אשר שימשו בעבר הרחוק ובמקור - עד לשלהי שנות השמונים - כלולים. בגין השימושים האמורים, הואשמו המשיבים כלהלן: המושב - כבעלים ו/או כמחזיק של הנכסים; משיב 5 - כחבר ועד המושב, שהתיר על-פי הנטען את השימושים; ויתר המשיבים, שאינם חברי המושב, אשר שכרו, כל אחד, שטחים שונים בשני המבנים ועשו בהם, על-פי הנטען, שימוש חורג ושלא כדין.

           כתב-האישום בת"פ 3531/00, הוגש נגד משיבים 1, 2 ו-5, והתייחס לשימוש במבנה בשטח של כ-192 מ"ר כנגריה. בכתב-האישום בת"פ 3532/00 הואשמו משיבים 1, 3 ו-5 בשימוש במבנה בשטח של כ-277 מ"ר כמפעל לייבוש חמניות ופיצוחים. כתב-האישום בת"פ 3533/00, שהוגש נגד משיבים 1, 2 וכן אדם נוסף, עניינו שימוש במבנה בשטח של כ-732 מ"ר כנגריה. בכתב-האישום בת"פ 3534/00 הואשמו משיבים 1, 4 ו-5 בשימוש במבנה בשטח של כ-517 מ"ר כמקום לשיווק פירות וירקות.

המבנים והרקע התכנוני

3.        המבנים הנדונים בכתבי-האישום הם שניים מתוך ארבעה מבני לולים הנמצאים במושב אורה, ונהגו לשמש את המושב. עד לשנות השמונים שימשו הלולים במשך עשרות שנים לייעודם המקורי - גידול תרנגולות. ואולם, בלשהי שנות השמונים ובראשית שנות התשעים, בעקבות ההסדרים שנקבעו במסגרת חוק הגליל, התשמ"ח-1988, העבירה המדינה מכסות ניכרות בענף הלול ממושבי גב-ההר למושבי הצפון. על-רקע זה, הושבתו במושבי גב-ההר לולים רבים מייעודם המקורי. נכון למועד הרלבנטי לאישומים, שניים ממבני הלולים - בשטח של כ-1,200 מ"ר כל אחד - הושבתו בידי המושב והוסבו לשימושים חורגים, העולים על 500 מ"ר בכל מבנה.

           על המקרקעין שעליהם ממוקמים הלולים, חלו בעבר תכנית מתאר מי/200, תכנית מפורטת יג/53 ותכנית מי/117. ביום 18.5.95 אושרה תכנית מי/במ/777, המגדירה את השימושים המותרים בשטחיה השונים, ומבני שני הלולים הנדונים נכללו בה כשטח שהוגדר "אזור חלקאי ב' ". מעבר לשימושים המותרים קבעה התכנית, כי "באזור יותרו שימושים חורגים באישור הועדה המקומית". ביום 26.6.01, לאחר הגשת כתבי-האישום, אושרה תכנית מי/777א, שאותה יזם המושב. עיקר השינוי התייחס לשימושים נוספים המותרים בשטח חקלאי ב', הכוללים שימושים יצרניים לא-חקלאיים - אשר הוגבלו על-פי התכנית עד ל-500 מ"ר למבנים מוסבים.

החלטתו של בית-משפט קמא מיום 29.6.03 ופסק-הדין בערעור הראשון

4.        התיק נדון תחילה בבית-משפט קמא לפני כב' השופטת מ' אגמון-גונן. בהחלטתה מיום 29.6.03, אשר ניתנה בשלב מקדמי של הדיון, בטרם שמיעת ראיות, קבעה כב' השופטת מ' אגמון-גונן, כי למרות שהמשיבים עשו שימוש חורג במבנים חקלאיים, אשר שימשו בעבר כלולים, עומדת להם טענת הגנה מן הצדק, ועל-כן הורתה על ביטול כתבי-האישום.  

5.        על ההחלטה האמורה הגישה המדינה ערעור לבית-משפט זה, בתיק ע"פ 7584/03. בפסק-דינו של בית-משפט זה (כב' השופטים י' הכט, מ' רביד וא' אפעל-גבאי), שניתן ביום 22.1.04, נקבע כי לקביעותיו העובדתיות של בית-משפט קמא בעניין ההגנה מן הצדק העומדת למשיבים, לא הייתה תשתית ראייתית, וכי על ערכאה הדיונית היה "ללכת בדרך המלך, לשמוע ראיות, לאור כפירת המשיבים בעובדות כתב-האישום, ואז, בסיום ההליך, לקבוע האם נעשה שימוש חורג והאם עומדת להם הגנה מן הצדק". על-כן, ביטלה ערכאת הערעור את החלטתו של בית-משפט קמא והחזירו לו התיקים, "כדי שישמע ראיות בדרך המקובלת".

פסק-הדין של בית-משפט קמא מיום 2.10.05 ופסק-הדין בערעור השני

6.        הערכאה הדיונית נטתה לפרש את פסק-דינו של בית-המשפט לערעורים, כמתיר לה להכריע בשאלת ההגנה מן הצדק - בהליך מקדמי נפרד, שבו תישמענה ראיות רק בשאלה האמורה, ודחתה את בקשת המדינה להכריע בסוגיה האמורה במסגרת הכרעת-הדין. משהוחזרו התיקים לדיון בבית-משפט קמא בסוגיית ההגנה מן הצדק, העידו שורה של עדים. מטעם המאשימה העידו מר שמעון בן-עמי, מפקח הבנייה מטעם הועדה המחוזית; גב' שולה בן-צבי, מנהלת האגף החקלאי במינהל מקרקעי ישראל; מר אבי בן-גור, אדריכל, בעל משרד תכנון פרטי, ובהמשך - מהנדס המועצה האזורית מטה יהודה; הגב' עידית אליהו - עובדת מחלקת עסקאות במינהל מקרקעי ישראל; ועו"ד עוזי סלמן - היועץ המשפטי דאז של המועצה האזורית. מטעם המשיבים, הנאשמים, העיד מר יגאל אבדר, יו"ר ועד מושב אורה.

           בפסק-דין מיום 2.10.05, קיבל בית-משפט קמא את טענת המשיבים, כי עומדת להם טענת הגנה מן הצדק, והורה על ביטול כתב-האישום וזיכוי הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם; זאת בציינו כי המשיבים הוכיחו כי הם "עבריינים בעל-כרחם" ונקלעו למצב שבו לא הותירו להם הרשויות ברירה אלא לעשות שימוש לא חקלאי בלולים, בהיעדר רישוי.